׳׳שריקת פתיחה׳׳ - טור דעה של אוהד מתחיל
- עומר לבה
- 27 באוק׳
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 28 באוק׳
טור אישי מרתק של האוהד עומר לבה שמגלה איך מועדון אחד מצליח להחזיר את הרגש והמשמעות אל היציע.
לפני שלושה חודשים פחות או יותר אחי הגדול התקשר אליי, "שמע מקימים קבוצה חדשה. לאוהדים נמאס מהניהול. מחזירים את הקבוצה לאוהדים, חשוב מאוד שתגיע".
אמרתי לעצמי "מה הוא נפל עליי עכשיו?".
אני איש תיאטרון ותרבות מעולם לא מצאתי עניין לא בספורט ולא בכדורגל.
מעולם לא מצאתי עניין לא בספורט ולא בכדורגל. סבא שלי היה שחקן עבר - מוני לבה ז"ל, ולמרות המאמצים שלו ושל אבא שלי לקחת אותי למשחקים לא הצלחתי להידבק במחלה הזאת של הכדורגל. לא היה לי אכפת אם נבקיע, או נחטוף צמד בדקה 88' (מה שבאמת קרה לרוב). לא מצאתי סיבה באמת מספקת לאהוד את הקבוצה.
ההבדל בין תרבות לספורט, הסיבה, הנבירה בשאלה "למה?".
בסרט "רוקי" מראים לקהל למה סילבסטר סטאלון רוצה לנצח את הקרב אגרוף. מראים לנו את הסיבה והערכים שמניעים אותו כאדם ואנחנו כקהל הופכים לאוהדים שלו. בספורט, ובמיוחד המועדון שאותו האוהדים של גיסין עזבו, ה - "למה" הוא בכלל לא העניין, השחקנים רוצים לנצח כי זה מה שהם עושים. אין לב, אין זהות, אין ערכים, אין קהילה, אין רוח, אין תרבות , אין רגש ואין סיבה.
וזה בדיוק הניצחון שלנו, של גיסין, מועדון שמחזיק גם ספורט וגם תרבות.
מועדון עם רוח וערכים, מועדון שמשקיע בקהל והקהל משקיע בו, מועדון שכולם מעורבים בו, ממכירת צעיפים והדפסת תוכניות למשחק עד התפקדות שחקני העבר הוותיקים ביציע. ככה בונים קהילה, ככה מחדשים שורשים נבולים ומחיים מחדש מורשת, אותה מורשת שסבא שלי ניסה להעביר לי.
אז אני מודה שכאוהד מתחיל לא תמיד אני יודע איך להתנהג ביציע, אבל בחיים לא הרגשתי כל כך שייך, בחיים לא התרגשתי ככה מכדורגל, אפילו יותר מהסופר קלאסיקו בקאמפ נואו. אז כן, מכבי חוזרת לאוהדים גם לאלו שהתייאשו כבר מזמן ופנו לתיאטרון.
היידה גיסין, נתראה ביציע!
תגובות